החלטה בתיק ת"א 40172-04-12

1.            התובעת הגישה תובענה לנזקי גוף בגין רשלנות רפואית נטענת. רשלנות זו מיוחסת לנתבע 1, רופא עיניים, ולנתבעת 2, שבמסגרתה הוא עובד. נטען לרשלנות רפואית שארעה בעת ביצוע ניתוח ליקוי ראיה על ידי אקסימר לייזר בתאריך 5.5.05. כתוצאה מהרשלנות האמורה, כך טענת התובעת, נותרה לה נכות בתחום רפואת העיניים והוחמרה נכותה בתחום הנפשי. עילת התביעה מתגדרת הן בעילת רשלנות רגילה והן בגין העילה של העדר הסכמה מדעת תוך פגיעה באוטונומיה של התובעת.

2.            מונחת בפניי בקשת ב"כ הנתבעים לסילוק התביעה על הסף לנוכח העובדה שלא צורפו לה חוות דעת רפואיות. אכן, בשולי כתב התביעה עותרת התובעת לפטור אותה מהמצאת חוות דעת, משום מצבה  הכספי הנטען. ככל שעסקינן לעניין העילה בגין העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה, כך הטענה, ממילא אין צורך בהגשת חוות דעת רפואית. עיינתי בתגובת ב"כ התובעת ובתשובה לתגובה מטעם ב"כ הנתבעים.

3.            במוקד הדיון שבפניי ניצב פסק דינו החדיש של בית המשפט העליון ב-ע"א 1997/10 עמית צורף נ' ד"ר דניאל רוזנבאום (במאגרי "נבו").  מקובלנו כי העילה בגין העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה היא עילה עצמאית, שאין לה כל קשר לעילת הרשלנות הרפואית הרגילה. וכך, אף בפרשה ההיא, הגם שבית המשפט דחה את התביעה ככל שהיא נסמכה על עילת הרשלנות הרפואית הרגילה, הוא נענה לה, ככל שהיא נסמכה על עילת העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה.

4.            מן הנתונים שבפניי, לכאורה, דומה שאת עיקר מעייניו מקדיש ב"כ התובעת לעניין עילת העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה. ואולם ראוי להביא מדבריו של כב' השופט הנדל בפרשה ההיא לעניין מידת ההוכחה הנדרשת בעניין עילה זו ובעיקר לעניין הקשר הסיבתי בין העדר גילוי נאות לבין החלטת התובע לעבור את הניתוח. השופט הנדל מורה אותנו "שמבחן הקשר הסיבתי במעגל הראשון, דהיינו בין העדר הסכמה מדעת לבין החלטה לעבור פרוצדורה רפואית, הינו בעיקרו מבחן סובייקטיבי של המטופל בתיק הנידון. ממדים אובייקטיביים עשויים לסייע לבית המשפט לבחון את עמדתו הסובייקטיבית של המטופל. ברם, אין לשים את הדגש על המבחן האובייקטיבי, שאחרת יוכרע הדין לפי סטטיסטיקה או לפי אמת המידה של החולה הסביר, כאשר הקשר הסיבתי דורש בחינה קונקרטית של המקרה הנדון. נגזר מכך, כי נכון להעניק משקל להתרשמותה הסובייקטיבית של הערכאה המבררת מעמדת המטופל במהלך המשפט. לצד זאת, אין לשכוח כי הצהרת מטופל לאחר מעשה בגדרו נגרם לו נזק אינה משקפת בהכרח את עמדתו עובר לניתוח" (סעיף 9) .

                משמע, כך פרשנותי, הגם שהמבחן הסובייקטיבי שיהא נעוץ, מן הסתם, בעדותה של התובעת ובמידת האמון שתזכה לה עדותה הוא המבחן העיקרי, לא נזנח המבחן אודות אותם "ממדים אובייקטיביים העשויים לסייע לבית המשפט לבחון את עמדתו הסובייקטיבית של המטופל". שמא אלו מצריכים, מזווית המבט של התובעת, הגשת חוות דעת רפואית. מכל מקום נהיר שתובעת שאינה עושה כן נוטלת על עצמה הימור.

5.            כללם של דברים: הנני מורה לב"כ התובעת לשקול מחדש צירוף חוות דעת רפואיות. ככל שכך ייעשה תעמוד התביעה על שתי עילותיה, שהרי מן הסתם חוות הדעת הרפואיות ישרתו את עניינה של התובעת הן לעניין עילת הרשלנות הרפואית והן לעניין העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה. ככל שב"כ התובעת יחליט סופית שלא לצרף חוות דעת רפואיות, ובנתון למבואר מעלה, אדרש לכתב התביעה שבפניי אך לעניין עילת העדר הסכמה מדעת ופגיעה באוטונומיה ולא אדרש לכל יתר עילות כתב התביעה. אמתין להודעת ב"כ התובעת בעניין זה תוך 30 יום מיום המצאת החלטתי זו כאשר פגרת בית המשפט לא תקטע את מירוץ המועדים האמור. בחלוף המועד האמור, ובהעדר כל הודעה, אסיק שב"כ התובעת בחר בחלופה השנייה ותינתן החלטתי בהתאם.

6.            נדחה לתזכורת מעקב ביום  27.8.12.

7.            המזכירות תמציא העתק מהחלטתי לב"כ הצדדים.

ניתנה היום,  כ"ז תמוז תשע"ב, 17 יולי 2012, בהעדר הצדדים.

_________________________

שלמה לבנוני, שופט

סגן נשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: